יום חמישי, 15 בנובמבר 2012

Tattoo me

צלליות הקרם של מייבלין, ה-Color Tattoo, עוררו באזז רציני כשהן יצאו, וכמובן שהן כללו גם הילולים מכאן ועד אינסוף. כבחורה סקרנית מטבעי, בחנתי את הצלליות כשהזדמן לי להיכנס לסופרפארם, והרושם שהן השאירו עליי היה טוב. אי שם בספטמבר היה מבצע בסופרפארם ולפיו על קניית שני מוצרי מייבלין ניתן לקבל צללית קולור טאטו ב-10 ש"ח בלבד. מאחר ש-2 צלליות כאלה עלו 70 ש"ח במבצע 1+1, והקופה איפשרה כפל מבצעים, יצא שרכשתי 3 צלליות ב-80 ש"ח, שזה משהו כמו 27 ש"ח ליחידה.

צלליות Color Tatto
מייבלין מתארים את הצלליות כצלליות העמידות ביותר, כאשר הטכנולוגיה בה הן יוצרו מאפשרת מראה של צבע רווי. מעבר לכך, הם מבטיחים שהצללית אינה דוהה.

באותו ביקור בסופר פארם, הסווצ'תי את הכל הגוונים שהיו שם ובחרתי מתוכם 3 שיחזרו איתי הביתה: Immortal Charcoal, On and on Bronze, Permanent Taupe. שלושת הגוונים האלה, כמו גם אלה שנשארו בחנות, מאוד פיגמנטיים.

כמו שאפשר לראות בתמונה - ה-Immortal Charcoal הוא מן אפור מנצנץ עם מעט גוון ירוק זית, ה-Permanent Taupe הוא גוון חום טאופי מאט וה-On and on Bronze הוא ברונזי, בדיוק כמו שהשם שלו מרמז. שלושתם מאוד פיגמנטיים והסווצ'ים שנעשו הם אחרי מעבר קליל עם האצבע על הצללית.

מלמעלה למטה: On and on Bronze, מתחתיו Permanent Taupe ואז Immortal Charcoal
את הצלליות אני מניחה באמצעיות מברשת סינתטית שקניתי בכ-7 ש"ח בחנות LOCA. בהתחלה לא מצאתי למברשת הזו שימוש, אבל אחרי שניסיתי אותה עם הצלליות האלה נמצא ייעודה בחיים, ועכשיו אני אפילו חושבת על קנייה של עוד מברשת או שתיים, שיהיו לגיבוי.

מבחינת עמידות - הצלליות אכן עמידות מאוד ביחס לצלליות אבקה/אבן, אבל עליי הן לא הראות עמידות מטורפת ללא פריימר ולאחר כ-7 שעות הן הצטברו מעט בקפל. עם פריימר המצב יותר טוב והן מתחילו להצטבר טיפטיפה בקפל לאחר כ-14 או 15 שעות, כשהאזורים שמעליהם מונחת צללית אבקה לא זזים בכלל.
אמנם לא מדובר בעמידות ל-24 שעות כפי שמובטח על האריזה, אבל גם ככה אני לוקחת את ההבטחות האלה בערבון מוגבל.

בסה"כ - צלליות מוצלחות במחיר מצויין ועם עמידות מאוד סבירה, כך שהן מצדיקות את ההייפ שנוצר סביבן, במיוחד עבור נשים עם עפעף לא שומני, שאצלן הצללית נשארת במקום.

ואתן ניסיתן את הצלליות? מה דעתכן?

סקירות נוספות של הצלליות ניתן למצוא אצל קורין, טל, שירי, לבנת

הערה (16/11/2012): פוסט זה נכתב מס' ימים לפני תחילת המבצע בעזה ותוזמן ליום חמישי ה-15/11, אבל התזמן לא בוטל (כי שכחתי :(). התנצלותי למי שזה עלול לפגוע בו בצורה כלשהי.

יום שבת, 10 בנובמבר 2012

שופינג ניו יורקי

כמו שסיפרתי בפוסט הקודם, לפני כחודש ביקרתי בניו יורק. 
כמובן שהשהות שם כללה לא רק בילויים ואתרי תיירות, אלא גם שופינג, למרות שלא בזה התמקד הטיול. השתדלתי שהקניות יתמקדו בלבוש בעיקר, אבל כמובן שאי אפשר להימנע מקניית איפור וטיפוח :)

הכל התחיל באחד מסניפי ספורה בניו יורק. הסתובבתי שם, ומאחר שהייתי עם בן הזוג, לא הרשיתי לעצמי התמהמה יותר מדי ולדגום כל דבר, אז לקחתי לי מוצר שגם ככה תכננתי לקנות שם, והוא ה-DDMG של קליניק. עד כה השתמשתי ב-2 אריזות של 30 מ"ל, ולקיץ הבא יש לי את האריזה הזו של ה-50 מ"ל. 
מדובר בג'ל לחות קליל במיוחד שנספג מהר וחי טוב עם כל המייקאפים בהם אני משתמשת. עלותו בספורה די מצחיקה, במיוחד לעומת המחירים בארץ, והקרם עלה לי סה"כ $14, שהם כ-55 ש"ח (לפני מסים, שהם עוד 8%).

השלב הבא היה חנות מאק בטיימס סקוור, אליה נכנסתי עם מטרה אחת - הצללית המהוללת שלהם, Satin Taupe. עוד לא פתחתי את הצללית, אז אין לי עליה דעה, אבל מהתרשמות בחנות ומהביקורות המהללות אני מניחה שהיא לא רעה. עלותה הייתה $12 לפני מס.

חמאת גוף בריח אפרסק של בודי שופ
מריחה כמו אפרסק רגע אחרי הביס הראשון
חמאת הגוף של בודי שופ העולמית עשתה לעצמה שם, החל מביקורות מהללות בבלוגים השונים ועד לחמאת הגוף שאמא שלי קיבלה כמתנה - מה שהשאיר חשק לעוד. כשנכנסתי לחנות והרחתי את כל סוגי חמאות הגוף זה היה נפלא, אבל ריח אחד ספציפי שבה אותי, והוא ריח האפרסק, שהסתבר לי מאוחר יותר שהוא ריח חדש. מכירות את הריח של אפרסק בשל וטעים שניה אחרי שנתנו בו ביס? אז כזה. כמובן שזה הקרם שנבחר ללכת איתי הביתה (אחד לאמא ואחד לי). מעבר לריח הנפלא שלו, הוא גם מאוד לחותי וכיפי על העור. לקיץ הוא מעט כבד מדי לטעמי, אבל לחורף המתקרב הוא בדיוק מה שנחוץ.

טוש מאיר של בודי שופ. כמו טוש אקלה, אבל כנראה שלא ממש
למעלה הקונסילר של בודי שופ, למטה קונסילר Moisturecover של מאק בגוון NW20
בבודי שופ לא קניתי רק את חמאת הגוף, אלא נדדתי גם לכיוון מחלקת הקוסמטיקה שלהם, שם מצאתי טוש מאיר ופריימר מאיר, שמאוד מאוד הזכירו לי את פריימר המטאוריטים של גרלן ואת הטוש אקלה. את הטוש לקחתי בגוון הכי בהיר. אני לא יכולה לומר שהוא מאיר, אבל הוא מכסה בצורה לא רעה כהויות מתחת לעיניים.
 כמו שאפשר לראות בהשוואה מול קונסילר Moisurecover של מאק, הקונסילר של בודי שופ יותר נוטה לורוד. הוא גם מתייבש ומתקבע מאוד מאוד מהר, אבל אני מקבעת אותו עם פודרה ליתר בטחון.

הפריימר של בודי שופ בהחלט נותן הארה. הכדוריות הקטנות הן בעצם כדוריות עם שימר שצפות בג'ל שקוף. כבסיס לאיפור הוא עושה את עבודתו. לגבי הארכת חיי המייקאפ  - לא יכולה לומר שזה מאריך או מקצר את החיים, אבל לא השתמשתי בו בכל יום מאז שחזרתי, כך שיכול להיות שהוא אפילו טיפה מועיל. מה שכן - הוא לא מזיק לאריכות החיים של המייקאפ, וזה כבר טוב. הפריימר והקונסילר ביחד יצאו לי $10 לפני מסים. אין לי מושג כמה כל אחד היה יוצא בנפרד.


חמאת שפתיים בריח קוקוס. אפילו נראית כמו אחד
את חמאת השפתיים החלטתי לנסות "על עיוור", בלי לקרוא עליה ביקורות. לקחתי אחת בריח קוקוס ואחת בריח שוקולד (שהועברה לאמא שלי). מה יכול להיות רע בחמאת קוקוס או בחמאת קקאו? אז זהו, ששום דבר. היא נותנת יופי של לחות. אני מניחה אותה לפני השינה (או את הבליסטקס מציל השפתיים שלי) וגם לפני שאני מניחה שפתון.החמאה מרככת את השפתיים ומספקת להן לחות. מיכל אחד (שיספיק לנצח) עולה $6, שניים עולים $10 לפני מסים. 

מחטא ידיים בריח מנגו של בודי שופ.
 בבודי שופ קניתי לי גם שני מחטאי ידיים, האחד בריח תות שדה, השני בריח מנגו (והוא גם זה שמופיע בתמונה). אין לי את היכולת להשוות בין יכולות חיטוי הידיים של מחטאי הידיים השונים, אב אלה של בודי שופ הם בעלי ריחות נהדרים שגם נשארים לאורך זמן על הידיים. כרגע אחד זרוק אצלי בתיק והשני מחכה לתורו בארון. כל אחד מהם עלה $2 לפני מסים.


על הסטיינים/באלמים של רבלון כתבו כבר לא מעט, והם אפילו הוזכרו כאן, אבל רציתי גם אחד בצבע רגוע. גוון Honey עונה על הדרישה הזו בכל צורה אפשרית. מדובר בגוון ורדרד עדין שהוא רק מעט יותר ורוד מהשפתיים שלי. סוג של My lips but better, אבל לא ממש. כמו אחיו הנועזים יותר, גם הגוון הזה נותן לחות ומשאיר סטיין, אבל משום מה הוא מרגיש י קצת פחות לחותי מהאחרים. חיסרון שלא ציינתי בפוסט על השניים האחרים הוא שהדהייה שלהם לא מאוד אחידה. זה יכול להפריע אבל מקסימום מחדשים :) עם הגוון הזה, שדי קרוב לגוון השפתיים הטבעי זו כבר ממש לא בעיה :)
כל באלם כזה עולה כ-$8 ליחידה לפני מסים.


את הבושם של ויקטוריה'ס סיקרט קניתי בחנות האאוטלט שלהם. מתוקף היותי אחת שלא ממש אוהבת בשמים, לא ציפיתי שהריחות של הבשמים שלהם ימצאו חן בעיני, אבל להפתעתי הרבה דווקא הבושם הזה מצא חן בעיני. הריח שלו הוא לא בנאלי ומשעמם, כך שכנראה שאני לא אריח אותו על כל בחורה שניה ברחוב, אבל גם לא כזה שמאוד מושך תשומת לב. המחיר המלא של הבושם הוא $42, אבל הייתה עליו הנחה מאוד מכובדת - 75%! במקרה הזה יצא שלפני מסים הוא עלה $10.5, ולכן לא חשבתי פעמיים ובחרתי לי אחד כזה :)


השיער שלי מתולתל/גלי וקצת קשה לסידור, ומתוקף היותו כזה לקח לי הרבה מאוד זמן למצוא חומרי שיער שירסנו אותו. עד שמצאתי את החומרים המדוברים נהגתי להחליק אותו, אבל בשנתיים או שלוש האחרונות אני משתמשת בגלייז של פול מיטשל, שהוא מוצר נהדר שמצליח לרסן את השיער הסורר שלי ולגרום לו להיראות נורמאלי ולא כאילו שעברה עליי סופה רצינית. בארץ המחירים של הגלייז לא זולים בכלל, ולכן אני בד"כ מזמינה מ-Strawberrynet את הבקבוק של ה-500 מ"ל (למרות שברגעי כתיבת הפוסט אני לא רואה אותו שם). בד"כ הקניה בסטרוברי מסתכמת בכ-100 ש"ח, והבקבוק מספיק לי למשהו כמו חצי שנה. כאשר נתקלתי בבקבוק של ליטר (!) שעלותו הייתה $17 או $18, שבחישוב מהיר יצא פחות מ-80 ש"ח, לפני מסים (אחרי מסים יצא משהו כמו 80 ש"ח), לא היססתי לרגע וקניתי לי אחד. עכשיו אני עם ראש שקט לשנה :)


אחרון חביב הוא סומק וברונזר של חברת e.l.f. בביקורי בחנות Target נתקלתי בו במקרה, ומאחר שהוא היה ברשימת ה"מוצרים שאני רוצה לקנות אם אתקל בהם" הוא נכנס לסל בלי לחשוב פעמיים (ובמיוחד לאור המחיר המצחיק שלו, $3 לפני מסים). אם הוא מזכיר לכן משהו, אתן לא טועות - הוא מאוד מאוד מזכיר את הדואו של נארס, רק במחיר שפוי יותר.

אין לי יכולת להשוות בין השניים, כי אין ברשותי את הדואו של נארס (פה ופה דווקא יש השוואה), אבל את הדואו הזה אני יכולה רק לשבח. הסומק נותן מראה קליל וטבעי. הוא לא מפוצץ בפיגמנט כך שהסיכוי להגיע למראה הליצן קטן וצריך מאוד להתאמץ. הברונזר לעומת זאת מאוד מאוד פיגמנטי ורצוי להשתמש בו ביד קלה (לצורך השוואה - הסווץ' של הברונזר הוא בשתי מריחות, הסווץ' של הסומק במשהו כמו 6 מריחות).
כמה ימים לאחר הקניה, ראיתי שגם הבולשת המליצה עליו, אז למה לא? :)

אלה היו הקניות האיפוריות/טיפוחיות שלי בחו"ל. אמנם לא התפרעתי, אבל מאחר שקניתי את הרוב בזהירות (יחסית), לא היו לי אכזבות.
האם ניסיתן את המוצרים האלה? אתן מוזמנות לחלוק את החוויה בתגובות :)

יום שישי, 2 בנובמבר 2012

New York, New York

בארבעת השבועות האחרונים לא כתבתי פה, והסיבה לכך היא ששבועיים מתוכם ביליתי בחו"ל, ואז חזרתי לשבועיים ראשונים לשנת הלימודים, שאיכשהו היו עמוסים ולא עמוסים בו זמנית. בנוסף, גם לקחתי זמן להתאפס על עצמי.
הטיול עצמו היה לארה"ב, 8 ימים בניו יורק, 5 ימים בעיירה קטנה ולא מעניינת ויום אחד (מתוך השבוע בעיירה הלא מעניינת) במפלי הניאגרה.
את הטיול התחלנו מחלקה התחתון של ניו יורק, שם נמצא המרכז הכלכלי. ביקרנו שם באנדרטה לזכר הנספים בפיגוע במגדלי התאומים, טיילנו בוול סטריט והלכנו כמעט עד לגשר לברוקלין.
זה ללא ספק מזל שהתחלנו מהחלק התחתון, כי אם היינו מגיעים לשם אחרי מרכז מנהטן, היינו פחות מתרשמים, כי זה האזור הפחות מעניין של העיר. בהמשך טיילנו במרכז מנהטן ומעט בחלקה העליון (באזור הסנטרל פארק). כמובן ששולב גם שופינג בטיול, כשהדגש היה על בגדים ופחות על איפור/טיפוח (אבל גם מזה לא היה חסר), אבל בעיקר הלכנו הרבה וספגנו את העיר.
מכירות את החולצות הנדושות של I love NY? אז ככה בדיוק הרגשתי. מדובר בעיר מאוד תוססת וחיה, ומאוד קשה להבחין בין ימות השבוע כשבכל יום המוני אנשים הולכים (בקצב) ברחובות, כל החנויות פתוחות והתחבורה הציבורית פועלת. אכן, The city that doesn't sleep.
העניין הכי מפתיע הוא שכמעט לא היו אנשים תקועים - כלומר אנשים שנעצרים באמצע הדרך ותוקעים את כל מי שסביבם, או כאלה שהולכים בשורה שחוסמת את כל המדרכה ובקצב איטי במיוחד (וגם אז - תוקעים את כל מי שסביבם).
אני יכולה להמשיך לדבר על העיר, על החנויות, על שלטי החוצות (הו, שלטי החוצות...), אבל אני חושבת שתמונות יעבירו את התמונות באופן הרבה יותר מוצלח. לא סתם אומרים שתמונה שווה אלף מילים :)

***מומלץ ללחוץ על התמונות להגדלה***

פסל החירות היה בשיפוצים כשהגענו לשם (כמובן שהשיפוצים צריכים היו להסתיים שבוע אחרי העזיבה שלנו), אז לא ראינו טעם להפליג לאי החירות ולאליס איילנד, אז עלינו על המעבורת לסטייטן איילנד, שהיא ללא עלות, ומשם הסתכלנו על מנהטן ועל פסל החירות.
מנהטן, מכיוון הים
פסל החירות
 בניין האמפייר סטייט הוא אתר תיירות רציני ביותר בניו יורק, הוא מופיע בכל כך הרבה סרטים וסדרות שמתרחשים בניו יורק, ומ ופיע בכל רשימת אתרי חובה בביקור. מן הסתם לא דילגמו עליו, ואפילו שילבנו אותו עם ה-sky ride, שזו חוויה בפני עצמה, שגם חוסכת קצתאת התור האינסופי בכניסה לאמפייר סטייט. ה-sky ride מורכב משלושה שלבים, כשהשניים הראשונים כוללים וידאו עם הסברים על העיר ניו יורק ועל בניין האמפייר סטייט, והשלב השלישי כולל סרט שבו מתבוננים על מנהטן ממעוף הציפור, אבל עם טוויסט, כי הכסאות זזים, רועדים ומטים את עצמם בהתאם לסיטואציה בסרט. בסה"כ חוויה מעניינת :) אחרי ה-sky ride עולים לאמפייר סטייט ומסתכלים על העיר מגובה 86 קומות. אם בגובה האדמה העיר הזו נראית מרשימה, אז מגובה 86 קומות הרושם אפילו יותר חזק:
מנהטן מבניין האמפייר סטייט

מנהטן מבניין האמפייר סטייט - בכיוון אחר
 בסנטרל פארק לא טיילנו הרבה כי התחיל להחשיך בשלב מסויים, אבל ממה שראינו ממנו (גם במציאות וגם על המפה) מדובר ביער במרכז אחת הערים העמוסות ביותר בעולם! יש משהו מדהים בזה שנכנסים לכל הירוק והשלווה הזו, כשליד יש את כל הרעש העירוני הזה.
סנטרל פארק
 על העיירה הקטנה והמשעממת אני לא ארחיב, כי באמת אין יותר מדי מה לומר עליה, אבל מפלי הניאגרה בהחלט מרשימים. כדי להגיע לשם, לקחנו אוטובוס שמגיע למרחק של כ-2-3 ק"מ מהמפלים עצמם (בצד הקנדי). מתחנת האוטובוס עשינו מן טיול רגלי למפלים.
רחוב ממש על שפת הנהר

מפלי הניאגרה מציצים

מפלי הניאגרה במלוא הדרם
למרות שהם נראים לא גדולים במיוחד בתמונה, כדאי להשוות את הגודל שלהם עם גודל הרכבים שרואים בתמונה, רק לצורך סדר גודל :) 
המפלים קצת יותר מקרוב

החיה הנפוצה ביותר באמריקה הצפונית - סנאי :)
לגבי המחירים בארה"ב - אני לא יכולה לומר שמאוד זול שם כמו שאומרים תמיד. מצד שני, חד משמעית לא יקר שם. רוב מוצרי האיפור העממי יעלו כ-8$-10$ (אחרי מסים), שזה מחיר מאוד סביר, במיוחד ביחס לארץ. מוצרי מאק זולים מבארץ (באופן לא מפתיע) וכנ"ל לגבי מוצרי אינגלוט. דווקא מוצרים של החברות היוקרתיות עדיף לקנות בארץ במבצעי 50%, שיוצאים טיפטיפה יותר זולים ממחיר מלא בארה"ב.
השופינג הכי מוצלח (וזה גם השופינג שעשינו) הוא בקניוני אאוטלט. המחירים שם נמוכים משמעותית מאשר בחנויות הרגילות, אבל לא על הכל אלא רק על מוצרים נבחרים.
מבחינת שופינג - כפי שציינתי, התמקדתי בעיקר בבגדים, אבל קניתי גם איפור וטיפוח, כשעל המוצרים אותם קניתי אפרט בפוסט הבא.

שיהיה לכולן סוף שבוע מהנה :)